פרפקציונסטים?!
תמיד חלמתם לצייר בכיף?
רוצה לשתף אתכם בתהליך אישי שעברתי ושינה את כל חווית היצירה שלי!

שנים על גבי שנים מאז היותי בגן, ציירתי, שרבטי וקישקשתי בכל צבע ומקום אפשרי מצבעי פנדה על הדף ועד טושים על הקיר.
וכמובן עם כישרון הציור והיצירה קיבלתי את הפרפקציוניזם 🙂
שזה התבטא בכך שכל ציור שהתחלתי ויצא לי טיפה יפה, פחדתי נורא להמשיך מחשש שמא הוא ייחרב, או שנמנעתי מלהשתמש בכל חומרי היצירה שהיו ברשותי, מין רצון לשמור עליהם שלא יגמרו או יהרסו.
והכי קשה היה שכל פעם שהיה לי חדוות יצירה לצייר ולבטא על הדף את מה שאני מרגישה, הייתי מוציאה צבעים, דפים, ומלא אנרגיה טובה, ואז באה אל הדף מניחה את המכחול, ומציירת והופ! אוי זה נראה נורא! לא רוצה להמשיך! מכווצ'צ'ת את הדף וזורקת לפינת החדר בתסכול.

הרבה שנים הסתובבתי עם התחושות האלו שפשוט העיבו על הרצון שלי ליצור, עד כדי כך שהיו שנים שלא נגעתי בעיפרון (ממש עצוב…)
ואם כבר נגעתי זה היה מלווה בהרבה תסכול…
וככה זה היה, פעם מציירת, פעם מפסיקה, ואז מנסה שוב ומתאכזבת, עד שאחותי הגדולה (שגם היא מציירת כמוני ועם אותה בעיית פרפקציוניזם) למדה ציור אינטואטיבי, שזו דרך ליצירה שבה יוצרים מבלי לחשוב על רעיון עמוק לבטא אלא מציירים עם היד והלב, לבטא אינטואטיבית את מה שאני מרגישה.
המהלך הוא כזה, המנחה נותן הגדרה (לדוגמה: החופש לעוף) ונותן 3 צבעים לבחירה (כל פעם חומר אחר) ואז כל המשתתפים מתחילים לצייר מיד.
לשיטה זו כמה כללים ובניהם:

• חייב למלא את כל הדף.
• צריך לצייר אינטואטיבי – בלי לתכנן אלא רק מה שעולה אסוציאטיבית.
• צריך לבחור כל פעם רק כמות מוגבלת של צבעים או שהמנחה מגביל בעצמו לאיזה צבעים.

ויש עוד, אבל פחות או יותר אלו הכללים.

ובהמשך לסיפורינו, אחותי למדה את זה, ופעם אחת היא עשתה לי תרגיל של ציור אינטואטיבי. ואיך היה?
אוו אה קשה וכיף. זה הצריך ממני לשבור את הרגלי הפרפקציוניסטיות שבי ו'לוותר' על הביטחון והוודאות של המקום הבטוח שלא טועה ולא נכשל. שלא מושלם…
והיה כיף, כי בפעם הראשונה שאני מציירת ללא החסימה הזאת של לחשוב מה לצייר ואיך זה יראה, פשוט לצייר, פשוט להנות, פשוט להיות.

ומשם קיבלתי את ההשראה ולקחתי את זה הלאה.
לקחתי דף וחבילת פנדה (לחזור לילדות), התיישבתי ליד השולחן והחלטתי שהפעם אני לא בורחת, אלא מתמודדת עם הציור עד הסוף, לא משנה אם זה ייצא מכוער או ייהרס אם אני אמשיך, אני מציירת ולא מפסיקה עד שהדף מלא, ללא חתיכה קטנה של לבן, ובנוסף אני פשוט זורמת עם מה שיוצא, לא חושבת מראש מה לצייר, הולכת עם הלב ולא מפחדת להוסיף שכבות ולנסות, והעיקר לא לפחד כלל!!
וכדי להקל מעליי את תחושת הלחץ של המחוייבות שהציור יצא יפה ומוצלח לקחתי דף טיוטה שבצידו האחורי היו כל מיני חשבונות למינהם.

והתוצאה היתה מדהימה! דבר ראשון היה לי כיף בטירוף ונהנתי ממש! ודבר שני, בשונה מכל שאר הפעמים שבהם ציירתי ולא הייתי מרוצה מהסוף ואפילו ממש שונאת את מה שיוצא, לעמת זאת הפעם ממש אהבתי את הציור, הייתי יכולה להסתכל עליו במשך שעות, ולהתפעל מזה שציור כזה יצא תחת ידי.
והרי הוא לפניכם:)

ומשם והלאה מפעם לפעם ציירתי לי עוד ציור, וגיבשתי לי חווית הנאה והצלחה מציור, שממש עקר את הפחד לאט לאט.
מה שגם היה מדהים, זה שזה שיחרר אצלי את הצורך בלהיות מושלמת, פשוט להיות אני, כמו שאני.
זה גרם לי לאהוב את עצמי יותר, ולמרבה הפלא להוציא ממני יותר כוחות ויכולות שבי, וכל זה מהשינוי  ושחרור של היצירה שלי.

גם בכללי אחרי זה קיבלתי מלא מחמאות על הציורים האלה, שממש לא חשבתי שיהיו. וזה היה גם כיף לראות שכשאתה נהנה ממשהו אתה אוהב אותו, וגם אחרים אוהבים אותו.

זה נתן לי הרבה ביטחון וגם אומץ לנסות דברים חדשים ולצייר ולעצב ללא גבולות. פשוט לעוף עם הדמיון בלי פחד. בציור, בעיצוב ובכללי בחיים.

אז תנסו את זה בבית, קחו דף וצבעי פנדה וקבעו לעצמכם 2 כללים:

1. למלא את כל הדף.
2. להנות (חובה!)

תנסו – זה כיף!

מוזמנים לשתף ביצירות 🙂

משתפת במעט מהציורים שהיוו את התהליך וכן בהזמנה לחתונה שלי שעיצבתי וציירתי באהבה 🙂